חוק ומשפט

סמכויותיו של המפקח על רישום המקרקעין.
המפקח על רישום המקרקעין הינו גורם שיפוטי לענייני נדל"ן ומגורים, מעמדו זהה לזה של שופט בית משפט השלום.
למפקח על רישום המקרקעין ישנה סמכות לדון בסכסוכים שבין בעלי דירות בבניינים משותפים.
יכולים להיות כל מיני סכסוכים בין בעלי דירות, להלן מספר דוגמאות:

הסמכות הייחודית שהוקנתה למפקח לדון במחלוקות בין בעלי הדירות מאפשרת מצד אחד להכריע במחלוקות במהירות, ביעילות ובמקצועיות. 
אולם, מאידך היא יוצרת מחלוקות ביחס לסמכות העניינית לדון בסכסוכים, לפיצול הליכים ולחוסר בהירות.

לעיתים בעלי דירות שחולקים בית משותף נקלעים לסכסוך בגין הזנחה, פגיעה בשטח המשותף, השתתפות לא שוויונית בהוצאות הבית וכן הלאה. 
על מנת לפתור את הסכסוך, צד יכול לתבוע צו עשה המפקח על הבתים המשותפים, ובכך לערב גוף שיפוטי המוסמך להכריע בסכסוכים אלו.

המפקח על רישום המקרקעין הוא גורם שיפוטי בעל סמכויות דומות לשופט בית משפט השלום (כפי שקבוע בסעיף 74 לחוק המקרקעין). יחד עם זאת, המפקח לא לא יכול לדון בכל התביעות בהן יכול לדון שופט בית משפט השלום.
אם תוגש למפקח על רישום המקרקעין תביעה אזרחית שתכלול עילות נזיקיות בה אין לו סמכות להכריע, ניתן יהיה להגיש בקשה לסילוק על הסף עקב חוסר סמכות עניינית, ולהוביל לדחייתה של התביעה במהרה. 

ועד בית בבניין משותף אחראי לניהולו של הבניין המשותף. נציגות ועד הבית יכולה להגיש תביעה נגד דייר (לדוגמה במקרה בו דייר לא משלם את דמי ועד הבית – תשלום שהדייר חייב לשלם גם אם יש לו טענות נגד ועד הבית) אך ישנם מקרים בהם דייר יכול גם להגיש תביעה נגד ועד בית, והסיבות לכך יכולות להיות שונות ומגוונות.

מדי פעם אנו שומעים שועד הבית נתבע ע"י אחד הדיירים ולפעמים ע"י אנשים שנפגעו מדברים שקרו בבניין המשותף, אבל מעבר לכך לעתים הבניין המשותף נפגע מנותני השירות או אפילו הקבלן בעצמו, ואז ועד הבית צריך ייעוץ משפטי, כך שבכללי ניתן לחלק את הצורך המשפטי של ועד הבית לשלוש סוגים עיקריים:

דוגמאות כתבי בית דין בנושא מקרקעין:
חוק המקרקעין מחייב השתתפות בהוצאות הדרושות “להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף, ולהבטחת השירותים המחוייבים על-פי דין, או המקובלים על-פי הנוהג” {ראה סעיף 58(א) לחוק המקרקעין; תא”מ (שלום פ”ת) 11988-04-11 ווטאירפול הנדסה בע”מ נ’ מ.י. הדס ניהול, יעוץ ואחזקת מבנים בע”מ, תק-של 2011(2), 136249, 136250 (2011)}.

יותר ויותר אנשים מגלים שהם יכולים להסתפק בדירה קטנה יותר, אם בסופו של דבר זה מוריד את הוצאות השכירות והשימוש. דבר שמעודד את תופעת פיצול הדירות.
פיצול דירה משמעו לקחת נכס אחד ולחלק אותו למספר שוכרים.
על פניו נשמע אידיאלי – השכירות נמוכה במעט וגם המשכיר מרוויח פעמיים. אך ישנו גם צד אפל לתופעה, הוא עשוי לפגוע בשאר דיירי הבניין. לכן הדירות המפוצלות, ברובן, אינן חוקיות. 

בבית המשותף החלה נכונות של בעלי הדירות ו/או הנציגות להתקין מצלמות אבטחה, מתוך רצון להגן על רכושם הפרטי ו/או המשותף ולדאוג לביטחונם.
סוגיית מצלמות האבטחה מעלה מספר רב שאלות וברצוננו לסקור ולו בקצרה, מספר סוגיות בהקשר זה וזאת בסיוע של פסיקה עדכנית.

מה עושה את ניהול הבניין המשותף למשימה כל כך מעיקה ומורכבת?
למה הדיירים לא ששים לנהל את הרכוש המשותף שלהם? והאם בסופו של דבר ישתלטו על התחום חברות ניהול בגלל המורכבות של העניין וחוסר הרצון של הדיירים להתנדב לעשות את המשימה הזאת. 

בתקופה האחרונה יותר ויותר בתים משותפים רוצים להתקין מצלמות אבטחה, כנראה שמעבר לביטחון המדומה שהם נותנים, הם מאפשר גם לתת תשובה על מה היה וכך אולי ליצור תחושת ביטחון מסויימת.
ישנם מספר בעיות משפטיות, בהתקנת מצלמות באזורים המשותפים, גם כשמדובר בהסכמה כללית
להלן מספר בעיות שעלו.

מנהל מינהל החשמל ברשות החשמל, בהיותו האחראי מטעם שר האנרגיה ותשתיות על הכנת כללי ביצוע עבודות חשמל לרבות בנושא הבטיחות, פרסם לפני 3 שנים הנחיות להתקנת מערכת טעינה לרכב חשמלי. 
לאור שאלות, הבהרות ופירושים שפורסמו עלה הצורך בעדכון ההנחיות. ההנחיות מבוססות על חוק החשמל ותקנותיו ותקן בין לאומי 

חקיקה מיושנת העניקה לשכנים בבית המשותף את הכוח לחסום בעלי מכוניות חשמליות, שמבקשים להקים עמדת טעינה לרכב בחניה הפרטית. ואיך זה קשור לקריסת בטר פלייס. משרד האנרגיה: "מעוניינים בתיקון לחוק שיתיר הקמת עמדות טעינה בשטח הבית המשותף"

חוקים לגבי ביצוע אסיפות כלליות
בעלי הדירות יקיימו אחת לשנה אסיפה כללית לשם קביעת דרכי ניהולו של הרכוש המשותף והשימוש בו, קביעת ההוצאות הכרוכות בכך, מינוי נציגות, אישור חשבונות והסדר העניינים האחרים הנובעים מהמגורים בבניין משותף.