התקנת מצלמות אבטחה בבית המשותף

הרוב הנדרש לצורך התקנת מצלמות אבטחה

להבדיל מנושאים אחרים, כמו מעלית שבת, תאורת שבת, התנתקות מצובר גז וכדומה, הנושא של מצלמות אבטחה טרם זכה להסדרה ישירה בחוק המקרקעין. 
המפקחת על רישום מקרקעין בנצרת (2006) קבעה, כי כאשר ההתקנה על הקיר המשותף נעשתה באותו מקרה, על ידי דייר אחד, לצורך שימוש אישי, הדבר בלתי חוקי, שכן היה צורך בהסכמת כלל בעלי הדירות.

יחד עם זאת, ובאנלוגיה לעניינים אחרים בחוק, אם יש מיקום מסויים שפוגע באופן ייחודי בדייר מסויים, יש לקבל את הסכמתו, וזאת גם אם יש רוב בלעדיו. 
אם לא תתקבל הסכמתו יש להימנע מלהתקין את המצלמה באותו מקום ללא אישור מתאים של המפקח על בתים משותפים. 
דוגמה לפגיעה הינה אם המצלמה מופנית לדירתו של אותו דייר, או לשטח המוצמד לו באופן בלעדי.

חוק הגנת הפרטיות

באופן כללי בנוגע למצלמות אבטחה, עליהן לעלות בקנה אחד עם חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ועם חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979. לגבי האחרון – יש לוודא כי התקנת המצלמות תהיינה ללא מיקרופון ואז החוק האמור אינו חל. 
עיקר הדיון מתייחס לחוק הגנת הפרטיות, שהעיקרון הבסיסי שבו הוא, שאין פוגעים בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו 
(זכות שעוגנה גם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו).

החשיבות במילוי הוראות החוק, באה לידי ביטוי בשני היבטים. 
הראשון, על מנת שהאחראים לביצוע לא יהיו בסיכון של עוולה אזרחית / עבירה פלילית; 
השני, שלא יהיה סיכון של פסילת החומר המצולם, במקרה של אי קיום הוראות החוק.

אז מהן ההוראות הרלוונטיות עבורנו?

מתוך סעיף 7 לחוק היסוד:
"7.    (א)  כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
         (ב)  אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו."

מתוך חוק הגנת הפרטיות:
"2.    פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1)   בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
(3)   צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4)   פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, 
"נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;
(10)  פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
(11)  פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד."

רשות היחיד ורשות הרבים

ההוראה העיקרית כמובן נוגעת לצילום אדם כשהוא ברשות היחיד. 
אולם יתר ההוראות גם הן חשובות, שכן הן מתייחסות לפעולות משניות הנעשות עם אותם צילומים גם אם הצילומים עצמם אינם מהווים פגיעה בפרטיות. 
(דוגמה לכך בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה, משנת 2015).

כאשר עסקינן בבית משותף, הרי שהרכוש המשותף אינו נקרא רשות היחיד, ועל כן אין מניעה להתקין בו מצלמות אבטחה, בכפוף למספר כללים, עליהם נעמוד להלן.
יחד עם זאת, "רכוש משותף" אינו מקשה אחת, ובמקרים מסוימים קיים תחום אפור שבו רכוש משותף עלול ליטות יותר לכיוון רשות היחיד דווקא ולא לכיוון רשות הרבים.
כך, למשל, גם רכוש המשותף לשתי דירות בלבד מתוך כלל הדירות בבניין, הינו רכוש משותף, אולם באופיו הוא קרוב יותר לרשות היחיד מאשר לרשות הרבים. 
לנקודה זו נפקות כפולה – מחד גיסא, זכותו של אדם להתקין מצלמות אבטחה לרשות היחיד שלו. 
מאידך, בהיעדר הסכמה של השכן השני, עלולה להיווצר בעיה של חדירה לרשות היחיד (של השכן השני).

מקרים שהתעוררו בפסיקה:

• מרפסת ביתו של אדם הינה רשות היחיד – ואסורה בצילום (בית המשפט בראשל"צ, 2015).
• חצרו של אדם הינה רשות היחיד – ואסורה בצילום (בית המשפט השלום בתל אביב, 2016).
• שביל כניסה פרטי וגרם מדרגות פרטי – במקרה אחד נפסק כי הוא מהווה רשות היחיד ואסור בצילום (בית משפט שלום חיפה, 2011)
• חזית דירה או בניין הפונה כלפי חוץ – אינה מהווה רשות היחיד (מחוזי ירושלים, השופט סולברג, 2006).
• מעלית משותפת – לדעתי היא נחשבת כרשות הרבים.
• חניה – אינה מהווה רשות היחיד (בית המשפט השלום בחיפה, 2010).
• יש הבחנה בין מצב שבו אדם מצלם את רכבו הפרטי, ותוך כדי כך אנשים עוברים במקום ונקלטים בעין המצלמה (מותר), לבין מצב בו המצלמה מיועדת לקלוט את הנכנסים למשטח החניה (אסור).
• שביל גישה משותף – אינו מהווה רשות היחיד (בית המשפט השלום בחדרה, 2016).
• צילום דלת דירתו של אדם (המצלם את דלתו) מתוך חלל חדר המדרגות – אינו מהווה פגיעה בפרטיות (בית משפט שלום בתל אביב, 2009).
• חדר המדרגות המשותף – מהווה רשות הרבים (בית המשפט השלום בפתח תקוה, 2015).
• לעומת זאת יש גם פסיקה סותרת לפיה אדם נוהג בחדר המדרגות ביתר חופשיות מאשר ברשות הרבים ועל כן הצבת מצלמות פוגעת בפרטיותו.
• מצלמה המכוונת לרשות היחיד וגולשת מעט לצדדים, אינה מהווה פגיעה, לעומת המצב ההפוך, שבו העיקר מכוון לדירת השכן (בית משפט שלום בחיפה, 2011).
• ראוי לציין כי מי שטוען כי מצלמה פוגעת בפרטיותו וחודרת לרשות היחיד שלו, עליו ההוכחה.
• ועוד ראוי לציין, כי כפי שראינו יש פסיקות סותרות לגבי מקומות מסוימים, ועל כן חשוב מאוד לבדוק כל עניין לגופו ובשים לב לכלל הנסיבות.

תכלית התקנת המצלמות

שאלה מרכזית הינה לשם מה מתקינים את המצלמות. 
על פי החוק, התכלית צריכה להיות בתום לב ומתוך מטרה להגן על אינטרס אישי כשר של המתקין (סעיף 18(2)(ג) לחוק). 
פעמים שהדבר קורה לאחר חבלה, או פריצה, או נזק שנעשה, במטרה למנוע את הישנותו, והדבר רק תומך בטענה זו. 
ככל שמוגדר מפורשות שהדבר נועד לצורך אבטחה, ולא ניתן להגיע לתכלית זאת בדרכים אחרות, יעילות וזולות יותר, ניתן להתקין מצלמות, אך יחד עם זאת יש גם להקפיד כי זה יהיה השימוש שייעשה במצלמות אלה (קרי אבטחה בלבד), והדבר בא לידי ביטוי במספר היבטים, בהם נדון להלן.

התקנת מצלמות לצורך איסוף חומר לתביעה משפטית – אסורה (בית המשפט בראשל"צ, 2015)

התקנת מצלמות לצורך התחקות אחר השכנים האחרים – אסורה (בית המשפט השלום בחיפה, 2010).

התקנת מצלמות לצורך התחקות אחרי אנשים ספציפיים – אסורה על פי החוק. 
אולם התקנת מצלמות לצורך גילוי אדם שגרם נזק וכו', שזהותו אינה ידועה – מותרת ואינה פוגעת בפרטיותם של אלה שנקלטים באקראי בעין המצלמה (בית משפט שלום פתח תקוה, 2015).

הוכחת קיומה או עי קיומה תכלית ראויה עשויה להיעשות הן מזווית הצילום, הן מההיסטוריה, והן מראיות חיצוניות, כמו דרישה של חברת הביטוח (לגבי האחרונה ראו בית משפט שלום חיפה, 2011).

השפעת התכלית על ההתנהלות

ככל שמדובר באבטחה, הרי שבשלב ההתקנה – יש להתקין את המצלמות כך שיכסו רק את האזורים שבהם נדרשת אבטחה, בזמנים הרלוונטיים וכו'.

בשלב אחזור המידע – יש לוודא כי המידע מאובטח וכי אחזור המידע נעשה אך ורק לצרכי אבטחה.  
כיום יש אפשרות לסנכרן את המחשב והמצלמות יחד עם הטלפון האישי. 
כאשר נשאלתי הבעתי את דעתי, שחיבור כלל דיירי הבניין למצלמות באופן מקוון אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק וזאת בשים לב, לפסיקת בית המשפט המתייחסת לסכנות הנובעות מכך.

הצילומים יימחקו לאחר פרק זמן סביר שבו אינם נחוצים עוד להגשמת תכליתם. (הנחיית רשם מאגרי המידע, הפניה להלן).

הנחיית רשם מאגרי המידע

בשנת 2012 ניתנה הנחיה מאת רשם מאגרי המידע במשרד המשפטים, המתייחסת להתקנת מצלמות אבטחה, מבחינתו כרשם מאגרי המידע: "שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי התמונות הנקלטות בהן"

בין יתר ההנחיות נפנה לנקודות הבאות:

התקנת שילוט מתאים באזור בו מותקנת המצלמה ובאזור הכיסוי שלה, בצירוף לצלמית של מצלמה, וכיתוב מתאים. 
התקנת שלט מקבלת משנה חשיבות כאשר לא ניתן להבחין במצלמה.
לבקשת אדם שצולם, יש לאפשר לו עיון בצילומים, אך באופן שלא יפגע בתכלית התקנת המצלמה ואף לא יפגע בפרטיות של אנשים אחרים שעשויים להופיע.
יש לאבטח את המידע ככל הניתן כך שלא יגיע לאנשים שאינם אמורים לעיין בו, והדבר כולל שמירה פיזית על המידע, רשימת מורשים סגורה המורשים לגשת למידע וכו'.

האם תיעוד כזה הוא "מאגר מידע" ?

על פי החוק, כאשר מדובר במאגר מידע, אסור לנהל ולהפעיל אותו אם לא מדווחים עליו לרשם למאגרי מידע וכפוף לפיקוח רשם מאגרי המידע. 
האם המאגר הנצבר במחשב עקב הצילום הוא מאגר מידע?

על פי ההנחיה האמורה, התשובה תלויה בשאלה אילו פונקציות המצלמות יודעות לספק, למשל האם יש להן תכונות של זיהוי לוחית רכב, או זיהוי פנים וכדומה, ויכולת אחזור נתונים ומפתוח על פי תכונות אלה, אם לאו. 
במקרה של ספק, אני מציע לפנות לרשם מאגרי המידע ולקבל את חוות דעתו, וזאת על מנת להימנע מלהיכנס לתחום האפור.

חשוב להבהיר כי אם (ובמידה שמותר הדבר) תהיה גישה למאגר המידע, ליותר מ-3 אנשים, אזי אוטומטית דרגת האבטחה הנדרשת, והאחריות על כל אחד ואחד, עולה, בהתאם לתקנות. 
ולכן התקנות למעשה נותנות תמריץ למדר את המידע, על מנת להפחית את הסיכון ובהתאם לכך גם להפחית את רמת האבטחה והאחריות הנדרשים.

אין האמור לעיל בא להחליף ייעוץ משפטי ומהווה מתן פרטים כלליים בלבד.

כדאי מאוד להיכנס למאמר המקורי ולקרא את התגובות, יש בהם המון אינפורמציה חשובה והרבה יותר ממוקדת למקרים מסויימים שאנשים העלו.

תודה שקראתם.

על המחבר: