המפקח על רישום המקרקעין, ארז שטיינברג, דחה את טענת חוסר הסמכות.
הוא קבע כי עצם תיאור היחידה כ"מחסן" בתקנון אינו יוצר מגבלה קניינית, אלא ששינויים פיזיים במחסן, כמו חיבורו לתשתיות מים וחשמל, מהווים "פגיעה" בשאר הדירות בבניין.
המפקח קבע כי הוספת יחידת דיור למגורים משנה מהותית את אופי הבניין ופוגעת בערך הדירות האחרות.
סיפור בבת ים, על חכמולוג שיש לו 5 דירות, והחליט שהוא יכול לעשות דין לעצמו, ובעצם לא להשתתף בהוצאות תחזוקת הבניין.
אז במשך שנה הוא לא שילם, ברור כבר מהדיון שאחריות תשלום דמי הועד היא על בעל הדירה ולא על דייריו.
"(א) בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחויבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, הכול לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף" לעניין זה "החזקה תקינה" – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות".
עניינה של התביעה בטענת נציגות בית משותף, לפיה חבר הנציגות בעבר הוציא את כספי הבית המשותף שלא לטובת הבית המשותף, ובתביעה להשבת הכספים שהוצאו.
חבר ועד פעל שלא בהתאם לנהלים ולא טרח לתעד כל הוצאה, וזאת בהנחה שאכן כל ההוצאות היו לטובת הבניין.
הועד החדש לא קיבל את ההוצאות ועלה החשד שועד הבית הקודם מעל בכספי הבניין בסכום של 90000 שח.
השופט אמנם לא קיבל את הטענה שאכן התבצעה מעילה, אך מאידך פסק שהנתבע צריך להחזיר 50000 שח לקופת ועד-הבית.
חברים, חשוב לרשום כל הוצאה ולוודא שישנה קבלה אמיתית של ספק השירות ולא רישום רשלני על דף נייר.
תביעה לקבלת צו המאשר התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בחניה הפרטית בחניון תת קרקעי משותף.
האם נציגות הבית המשותף רשאית להתנות תנאים לבעל דירה המעוניין להתקין עמדת טעינה חשמלית החניה פרטית דוגמת חובת ביטוח צד ג' והתחייבות אישית לשאת בכל נזק שייגרם מעמדת הטעינה החשמלית:
רבים מבעלי הדירות בבית משותף תוהים האם ועד הבית יכול לחייב אותם לשלם על שיפוץ כאשר לא התקיימה אסיפה כללית מסודרת, או כאשר השיפוץ כלל עבודות שהן בגדר השבחה ולא תחזוקה שוטפת. פסיקה עדכנית בנושא זה עוסקת בדיוק במקרים שבהם יש מחלוקת בין דיירים המסרבים לשלם על שיפוץ הבניין לבין נציגות הבית שטוענת כי הייתה הסכמה בשתיקה או רוב מספק. המאמר עוסק בפסקי דין רלוונטיים, חוק המקרקעין, והעקרונות לפיהם יש לחלק עלויות שיפוץ לפי החלק היחסי של הדירות ברכוש המשותף.
מפקח על רישום המקרקעין דן בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני שהוגשה ע"י בעל דירה בבית משותף בבני ברק, נגד שכניו שהתקינו מצלמות אבטחה ברכוש המשותף. המבקש טען שהמצלמות פוגעות בפרטיותו ועלולות לשמש להאזנות סתר. המשיבים טענו שהתקינו את המצלמות בשל הטרדות מצד המבקש, אך לא השיגו את הסכמת כלל דיירי הבניין כנדרש. המפקח קיבל את הבקשה והורה למשיבים להפסיק להשתמש במצלמות, תוך שציין כי טענותיהם לא הוכחו וכי הצו הזמני נועד לשנות את המצב הקיים.
פסק הדין קובע כי בעלי הדירות בבניין המשותף מחויבים להשתתף בעלות שיפוץ שנעשה לצורך תחזוקה תקינה של הבניין, גם אם לא התקבלה החלטה רשמית באספה הכללית, וזאת משום שרוב בעלי הדירות שילם בפועל.
עם זאת, נקבע כי התשלום יהיה לפי חלק יחסי ברכוש המשותף ולא בסכום אחיד לכל דירה, בשל נסיבות ייחודיות לפרויקט. תביעה לתשלום פערי אחזקה רטרואקטיביים נדחתה בשל התנהלות קבועה לאורך שנים.
המסר המשפטי המרכזי:
התקנת עמדת טעינה בחניה פרטית בבית משותף, בתנאי שמקיימת את התקנות והדרישות, אינה דורשת הסכמת כל יתר בעלי הדירות.
יתירה מזאת, ועד בית או כל דייר אחר שמחליט לתבוע, מוטב שידע את החוק לפני, אחרת מדובר בתביעת הטרדה שהיא לכשעצמה עשויה להיות עילה לתביעה ואף לתלונה.
המפקח על רישום המקרקעין, קיבל את תביעת נציגות הבית המשותף וחייב את הנתבעים להסיר את המצלמות שהותקנו על ידם על הקירות החיצוניים של הבית, כולל ציוד נלווה, ולהחזיר את מצב הקירות לקדמותו.
בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.
פסק הדין מדגיש את החשיבות של שמירה על פרטיות הדיירים בבית משותף וקובע כי התקנת מצלמות ברכוש המשותף צריכה להיעשות בהסכמה ובאופן שאינו פוגע בפרטיותם של אחרים.
