קשה לעשות ועד בית
למה כל כך קשה לעשות ועד בית, ולמה מעט מאוד מוכנים לקחת על עצמם את המשימה, למרות שאם עושים אותה נכון זה בקושי גוזל זמן…
לדעתי הסיבה האמיתית מתחלקת למספר תתי סיבות:
- אין אמון דבר שמוביל רק לתלונות
- אין פירגון אז אין חיזוק בלהמשיך ולעשות זאת
- אי-איכפתיות, דיירים לא איכפת להם מהבניין ואפילו מלכלכים ופוגעים בבית המשותף
- עזוב אותי מהשכנים, אנשים מעדיפים לחיות בתחושה שהם בביתם ואין בילתם, כלומר התיחסות לדירה שלהם כאי בודד בלב ים
האם ניתן להפוך שכנים בבית משותף להיות יותר איכפתים לבניין ולשאר השכנים?
בהחלט ניתן לרתום שכנים להיות אכפתיים ומעורבים יותר, אך מדובר בתהליך הדרגתי שדורש שינוי תפיסה – מראייה של הבניין כ"רק מקום מגורים" לראייתו כקהילה.
אנשים בדרך כלל הופכים לאכפתיים יותר כשהם מרגישים שקולם נשמע, שהחיבור אינו רק סביב תלונות, ושהמאמץ שלהם נושא פרי.
להלן מספר צעדים מעשיים ליצירת השינוי הזה ותאמינו לי שזה עובד, צריך סבלנות:
- מעבר מ"חיכוך" ל"חיבור חיובי"
- רוב האינטראקציות בבתים משותפים מתרחשות סביב בעיות (תשלומים, רעש, מפגעים). כדי ליצור אכפתיות, צריך ליצור חוויות חיוביות משותפות:
- אירוע קהילתי קטן: הרמת כוסית בחגים, מפגש קפה ועוגה בגינה או בחלל המשותף, או הפעלה קצרה לילדי הבניין.
- יום טיפוח/שדרוג משותף: ארגון "יום שישי ירוק" לשתילת פרחים בגינה, קוביות תאורה חדשות או צביעת מקלט.
- כשאנשים משקיעים עבודה פיזית במקום, הם קשורים אליו יותר ושומרים עליו.
- רוב האינטראקציות בבתים משותפים מתרחשות סביב בעיות (תשלומים, רעש, מפגעים). כדי ליצור אכפתיות, צריך ליצור חוויות חיוביות משותפות:
- שיפור התקשורת והשקיפות
- חוסר אכפתיות נובע לעיתים קרובות מבלבול, חוסר ידע או תחושה ש"מישהו אחר כבר מטפל בזה".
- תקשורת בגובה העיניים:
ליצור קבוצת וואטסאפ שקטה ושקופה (נפרדת מקבוצת דיונים סוערת), שבה מעלים עדכונים חיוביים, תמונות של שיפורים בבניין ודיווחי תחזוקה. - שקיפות כספית ותכנונית:
לשתף בתוכניות עתידיות לבניין ולבקש חוות דעת.
כשיודעים לאן הולך הכסף ומה התוכנית, נעלמת החשדנות.
- יצירת שותפות והאצלת סמכויות
- אנשים מרגישים אכפתיות כשהם מרגישים משמעותיים.
- חלוקת תפקידים:
אל תרכזו את כל העשייה אצל ועד הבית בלבד.
אפשר לבקש משכן שאוהב גינון לקחת אחריות על מראה הגינה, משכן שמבין בתאורה לבדוק חלופות חיסכון בחשמל, או משכן צעיר לעזור בניהול הדיגיטלי. - רתמו את הילדים והנוער:
שיתוף הילדים במשימות קטנות (כמו ציור שלטי שמירה על הניקוי או עזרה בשתילה) הופך גם את ההורים לפעילים ואכפתיים יותר.
- החלפת "ביקורת ונזיפות" ב"חיזוקים חיוביים"
- הודעות כועסות או שלטי תלונה ("נא לא להשאיר זבל!") לרוב מייצרים אנטגוניזם ולא שינוי התנהגות.
- הודעות מודרכות ומכבדות:
העדיפו ניסוח חיובי שמסביר את ההיגיון ("שומרים על לובי נקי עבור כולנו"). - פרגון פומבי:
להודות בקבוצה לשכן שעזר, תיקן משהו או טיפח פינה. הפרגון מעודד אחרים להצטרף.
- הקשבה לצרכים השונים בבניין
- לכל קבוצת דיירים יש צרכים שונים (קשישים, משפחות צעירות, שוכרים):
- התחשבות באוכלוסיות מוחלשות:
בדיקה קבועה של שלומם של שכנים מבוגרים או מתן עזרה קטנה בתיקונים מפתחת ערבות הדדית שמוקרנת על כל הבניין. - שילוב שוכרים:
להתייחס לשוכרי דירות כחלק בלתי נפרד מהקהילה ולא כ"אורחים זמניים".
ככל שיחושו רצויים, כך ישמרו יותר על הרכוש המשותף.
- אל תתפתו להבטחות של חברות ניהול
- חברת ניהול לעולם לא תדע לחבר את הדיירים
- ועד בית שהוא מינוי של המפקח, אין לו את הכלים, המשאבים והסבלנות להפוך בניין לקהילה ולעורר איכפתיות אצל הדיירים
- חברת ניקיון שעוסקת גם בניהול, יש לה הרבה בניינים על הראש וגם חוסר בעובדים, לעולם לא יהיה להם מספיק זמן למשימה
- תסמכו רק על עצמכם, אפשר ללמוד לעשות את זה, זאת רק טכניקה, שמרגע שתלמדו אותה השכנים יתחילו לפרגן ולחזק
- אם אין ברירה והחלטתם, על ועד בית חיצוני, השתדלו לא לערבב את זה עם חברת ניהול ואחזקה
מאיפה מתחילים?
לא מנסים לחולל מהפכה ביום אחד.
מומלץ להתחיל בצעד קטן ופשוט – למשל, הודעה חיובית בקבוצה על יוזמה קטנה לשדרוג הלובי, או הזמנה למפגש קצר בשישי אחה"צ.
הדרגתיות ועקביות הן המפתח.
אהבתם את המאמר, שתפו עם דיירים וועדי בתים אחרים שאתם מכירים
האם יצא לכם לעשות ועד בית?
אם כן, אשמח שתשלחו לי, אם בתגובה, בצאט או במייל, מספר משפטים מהניסיון שלכם
תודה שקראתם
ההשתתפות שלכם חשובה לכולנו
ועד בית ישראל - עושים קהילה
