מי לא מייחל לעצמו להרגיש בבית המשותף כמו קהילה חמה

אתם קונים דירה חדשה, לעתים אפילו מתחייבים למשכנתא, תאריך המעבר נקבע ואתם כבר מתחילים לדמיין איך זה יהיה לגור בדירה החדשה, בשכונה החדשה, בבית המשותף עם שכנים.
אצל כולנו יש  את שלב האידיליה והרומנטיקה לפני המעבר, ואחרי המעבר, אנו מתחילים לשמוע את השכנים, להכיר אותם, לאהוב חלק מהדברים וחלק אחר ממש לא. לאט לאט החלום הזה מתנפץ וכל שכן מסתגר בדירתו.
גם האיכפתיות לבית המשותף יורדת, "תגידו לנו כמה לשלם ועד-בית ויותר מזה אנחנו לא רוצים להיות מעורבים", המחשבה הזאת עוברת אצל כל שכן, בשלב כזה או אחר. וזה מאוד חבל.

אז איך הופכים את הבית המשותף לקהילה חמה ותומכת? האם זה אפשרי? למה זה לא קורה למרות שמרבית דיירי בתים משותפים היו רוצים שככה יהיה?
הסיבה הפשוטה היא כי אנחנו פשוט לא משקיעים בקשר עם השכנים, רובנו עסוקים מאוד ולא רואים בזה ערך.
המשברים האחרונים (קורונה, מלחמה, חטופים, פציעות, מילואים ) רק הבהירו לנו יותר עד כמה חשוב שכנות טובה ותומכת.
אומרים ששכן טוב הוא יותר טוב מאח רחוק, אני חושב שזה מאוד מדוייק, השכנים הם הראשונים להבין מה קורה איתנו, הם הראשונים לעזור.
אז מדוע אנו לא משקיעים בשכנות טובה?

הפיכת בית משותף לקהילה חמה היא תהליך שדורש השקעה, סבלנות, תקשורת טובה ומעורבות הדדית. 
זה לא קורה ביום אחד, אבל עם הכלים הנכונים והגישה המתאימה, אפשר ליצור סביבת מגורים נעימה ותומכת.

הנה כמה עקרונות ודרכים לעשות זאת:

1. תקשורת כבסיס – תקשורת מקרבת ולא שיפוטית

   1.  הכירו את השכנים (בפרצוף): לפני הכל, חשוב להכיר אחד את השני. חיוך, מבט תומך, שאלת התעניינות קטנה – אלו דברים ששוברים את הקרח.

   2.  פגישות ייזומות: ייזמו פגישות יזומות עם שכנים, לא רק כשיש בעיה. תנו להם להכיר אתכם ואתם אותם. זה בונה אמון.

   3.  היו נגישים ואכפתיים: אנשים רוצים להיות בקשר עם מי שאכפת לו. הראו אכפתיות וראו את השכנים כבני אדם, לא כ"גוף מפריע" או "אשמים".

2.  הערות בונות בגישה נכונה ("סוכרייה מתוקה לפני ביקורת מרה"):

   1.  תזמון וטון: לעולם אל תעירו בחופזה או בלחץ. הכל ברוגע, בחיוך ובנימוס.

   2.  הקשבה אמיתית: לפני שאתם אומרים משהו, הקשיבו לשכן. תשאלו לשלומו, תנו לו לדבר דקה-שתיים, הראו התעניינות כנה.

   3.  דברו בשם הקהילה, לא בשם האגו: הבהירו שההערה נובעת מדאגה משותפת לבניין ולשכנים, ולא מעניין אישי או אגו ("אני ביקשתי"). הדגישו את ההפרעה לשכנים אחרים ולזמן חירום, למשל.

   4.  היו מאנצ': לפני הערה, תנו "סוכרייה מתוקה". התחילו במחמאה קטנה, בחיוך חם, בשאלת התעניינות כללית. זה מרכך את האווירה ומגביר את הסיכוי לשיתוף פעולה.

3.  פתרונות חלופיים לתקשורת פנים אל פנים

   1.  הודעות מנומסות: אם אין סבלנות למשחקי תקשורת, עדיף הודעה מנומסת בוואטסאפ פרטי (ולא בקבוצה גדולה, אלא אם מדובר בעניין כללי). ודאו שהיא כתובה בטון מכבד ולא שיפוטי.

   2. בשיח בקבוצת הבניין, תמיד תשתדלו להתנסח בעדינות, בלי ציון שמות, השתדלו לא להפוך שום עניין לעניין-אישי, אתם לעולם לא תדעו את מה השכנים שלכם יקחו ללב, עד כמה הם רגישים באותו יום, ואם עובר עליהם אסון או הצלחה

   3. שליחת הודעות במייל: מייל הפך להיות דבר מאוד רשמי, אם בחרתם לשלוח הודעה במייל, רישמו זאת באופן מאוד ענייני, קצר וקולע
      השתדלו תמיד לא לשלוח נימה של איום. השתדלו להיות ישירים ועניניים, תמיד תזכרו שמולכם אדם, שכן ולא נאשם. תמיד תשמרו עותק של המכתב.

4.  לחברי ועד הבית אוסיף תמיד תקפידו על טיפוח המנהיגות והאחריות

   1.  הראו מנהיגות ואחריות: בין אם אתם חלק מוועד הבית או סתם שכן פעיל, הראו אכפתיות ואחריות לכלל הבית (כולל החשבון המשותף).

   2.  העברת מסרים באופן שיצור קשב ושיתוף פעולה: המטרה היא שייקחו אתכם ברצינות, יבינו שהבניין בידיים טובות, וירגישו שהם יכולים לסמוך עליכם.

   3.  מודל אישי: תהיו הדוגמה לדרך שבה הייתם רוצים שהשכנים יתנהגו. שמרו על ניקיון, הקפידו על כללים, היו אדיבים.

5.  יצירת הזדמנויות למפגש וחיבור

   1.  פגישות דיירים כאירוע קהילתי: אל תהפכו פגישות דיירים למפגש של "מלחמת עולם". נצלו אותן כהזדמנות להכיר, להתחבר, לפרגן (ברייש-גליי!).

   2.  אירועים קטנים בבניין: אפשר לארגן מפגשים קטנים בחצר או בלובי – קפה של שישי, חגיגת חג קטנה, שוק קח-תן בין שכנים. זה מוריד חסמים ומייצר אינטראקציה לא פורמלית.

   3.  לוח מודעות / קבוצת וואטסאפ (עם כללים): צרו ערוצי תקשורת פתוחים, אך חשוב להציב כללים ברורים. קבוצת וואטסאפ יכולה להיות נהדרת לשיתוף הודעות, בקשות קטנות, ואפילו לפרגון הדדי. וודאו שהיא משמשת למטרות קהילתיות ולא למריבות אישיות.

   4.  מיזמים משותפים: פרויקטים קטנים שמשפרים את הבניין (למשל, שתילת גינה, קישוט הלובי לקראת חג, יום ניקיון קהילתי) יכולים לחבר אנשים סביב מטרה משותפת.

6.  יצירת תחושת שייכות וביטחון

   1.  הדגשת האינטרסים המשותפים: כולם רוצים בית נעים, שקט ונקי. הדגישו איך שיתוף פעולה משרת את כולם.

   2.  פרגון והכרה: ברגע שהשכנים מרגישים שדואגים להם, שמקשיבים להם, ושעוזרים להם (גם ע"י הערות בונות), הם מתחילים לפרגן. זהו השלב שבו הבניין הופך לקהילה. חיוכים, מילה טובה, עזרה הדדית – אלו הם סימני הקהילה.
       

לסיכום:

הפיכת בית משותף לקהילה חמה היא תהליך של בניית מערכות יחסים. 
זה דורש יוזמה, אכפתיות, תקשורת רגישה והבנה שכל אחד מאיתנו הוא חלק מהפתרון. 
ככל שתשקיעו יותר ביצירת קשרים חיוביים ותדגישו את האינטרס המשותף, כך תראו יותר חיוכים, יותר פירגון, ופחות קונפליקטים. המטרה היא לגרום לאנשים לעזור לעצמם, לכם, ולקהילה כולה.